<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ע"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
וכשם שאסור למכור לגוים כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לגוי היכא דבעי לה למלאכה. ת"ר אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים זכרים אצל זכרים וכו', ות"ר אין מוכרים להם כלי זיין וכו', וכשם שאסור למכור לגוי כך אסור למכור לליסטים ישראל. ת"ר אין מוכרין להם תריסין וי"א מוכרין, והלכה כי"א דכי שלים זייניהו מערק ערקי. אמר רב אדא בר אהבה אין מוכרים להם עששיות של ברזל, ואמר רב זביד בפרזלא הינדואה, והאידנא דקא מזבנינן, [אמר] רב אשי לפרסאי דמגנו עלוון. בן בתירא מתיר בסוס ואמר ר' יוחנן הלכה כבן בתירא. אין מוכרים להם דובין ואריות וכו'. אמר רב חנן בר רבא חיה גסה הרי היא כבהמה (גסה) [דקה] לפירכוס אבל לא למכירה, וכן הלכתא. הרחק מעליה דרכך זו מינות [והרשות], ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה, וכמה, אמר רב חסדא ד' אמות.
<h2>דף יג:</h2>
הלוקח גרוטאות מן הגוים ומצא בהן ע"ז אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר, ואם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח. ואלו דברים אסורין ואיסורן איסור הנאה וכו', חומץ שלנו ביד גוים אינו צריך חותם בתוך חותם, וכן יין מבושל ביד גוים אין צריך חותם בתוך חותם, וחרס הדרייני אסור לסמוך בו כרעי המטה דרוצה בקיומו ע"י ד"א אסור.
